כל התורה על פנדל אחד….
בשבועות האחרונים ניחוח של כדורגל אירופאי בארץ. אני אוהב את זה.
מודה, אוהב כדורגל ובעיקר את הסיפורים ואת מה שאפשר לראות, להרהר, ללמוד ולכתוב.
הנה קו למחשבה – מנהל לעיתים הוא כמו שוער כדורגל. הדילמות קרובות :
לזנק ימינה, שמאלה או להישאר במרכז?
להמר או לעקוב אחרי הכדור?
והכל תחת לחץ גדול מאד. זה הוא מול הבועט ועוד איזה כמה מיליוני עיניים.
מבנה המשחק כולל שני שחקנים: בועט ושוער, מנהל – עובד, מנהל – לקוח, מנהל – קולגה, מנהל – ספק ( תבחרו אתם ).
העדפות המשתתפים ברורות – הבועט רוצה למקסם את ההסתברות לגול והשוער רוצה למזער למינימום הסתברות זו.
כמות עצומה של כסף עומדת בסיכון.
המידע זמין ומיוצר כל הזמן.
המשתתפים יודעים על התנהגות העבר של יריביהם ( כל השוערים יודעים שמסי בועט 70% ימינה, 26% שמאלה ו 4% למרכז ).
יש שבריר שנייה לקבל החלטה.
מנהלים קוראים מידיי פעם מחקרים ( תארו לכם מה היה קורה אם חלק מהשוערים היו גם קוראים מחקרים…). במחקר גדול על בעיטות פנדל נמצא ששליש נבעטות למרכז.
אז למה בכמעט 100% מהמקרים השוער מעדיף לקפוץ הצידה?
שהרי לפי זה אם יישאר לעמוד הסיכוי שלו להדוף גבוה יותר.
למה ? שאלו במחקר והתשובה השכיחה הייתה – ארגיש רע אם אשאר לעמוד.
כלומר….הפעולה היא מנטלית, לא רציונאלית.
הפעולה היא פחות יעילה, וזאת כדי ש"יראו טוב". כדי לעמוד בציפייה של החברה ( הוא צריך לזנק ).
אז יש מנהלים ש"מזנקים" לפינה ( = מקבלים החלטות ) כי זה שמצפים מהם, לא כי זה מה שנכון לעשות ?!
מי אמר שפשוט להיות מנהל ?!
לא פשוט לך, בשביל זה אני פה.
מסכימים ? לא מסכימים ? בשביל זה יש "תגובות" (-:
אילן סלה
קו המחשבה – אימון אישי למנהלים.
קליניקה בת"א ורעננה.
054-3170824
