וואו, בעיניי אחד הנושאים הרגישים והעדינים ביותר, ואולי אפילו רגיש יותר במשק הישראלי.
התלבטות ניהולית שעולה כמעט בכל תהליך – מנהל או חבר ?
יש מי שמשתמש בקסם אישי ו"בחברות" כאמצעי להשגת מטרותיו, וזה לגמרי בסדר.
אני שם כמה סימני שאלה בהקשר הזה :
האם יש ביניכם לבין העובדים יחסי חברות ?
האם אתם חברים ברשתות ?
האם מתקיימים מפגשים לא פורמליים מחוץ לעבודה ?
האם אתם משוחחים איתם על דברים אישיים – גם שלכם ( !!! ) וגם שלהם ?
האם אתם מצליחים להציב גבולות לעובד שהוא חבר ?
האם הגישה ה"חברית" לא מסתירה חוסר אמונה ביכולות המקצועיות ?
ויש עוד מלאן כאלה "האימים".
בבסיס חשוב להבין שאין ולא תהיה סימטריה ביחסים. אחריות וסמכות למול יחסי חברות מאוזנים.
אך עם כל זאת היחסים עדיין צריכים להיות נעימים, בגובה העיניים וכאלה ששמים את העובד במרכז.
ואם בכל צריכים, אז איך יוצרים שינוי בסגנון הניהולי ? איך בכל זאת עוברים ממנהל "חבר" למנהל "בוגר" ?
בדיוק בשביל זה אני פה – " קו המחשבה "אימון אישי למנהלים.
צרו איתי קשר בפרטי או בקישור ( בפרופיל ובתגובה הראשונה ) ותנו לעצמכם הזדמנות להיות המצוין שאתם רוצים להיות. מקסימום תצליחו.
קליניקה בת"א ורעננה.
אילן סלה – אימון אישי למנהלים.
054-3170824
Ilansella@gmail.com
